איתחול ה-TCC: הצבא צריך להילחם והקהילה לספק
Serhii Pietkov משפטן אוקראיני, דוקטור למשפטים, פרופסור חוזה חברתי חדש לעורף האוקראיני. ראשית המלחמה הגדולה: תורים ליד ה-TCC, נשק שחולק ממשאיות והטרגדיות הראשונות של המתנדבים פברואר–מרץ 2022 יישארו לנצח בהיסטוריה של אוקראינה כתקופה של כאוס חסר תקדים, אומץ על-אנושי וגיוס רוח טוטאלי. מערכת לשכות הגיוס (TCC ו-SP) נתונה אז ללחץ שאליו
חוזה חברתי חדש עבור העורף האוקראיני.
תחילת המלחמה הגדולה: תורים ליד ה-TCK, נשק מהמשאיות והטרגדיות הראשונות של המתנדבים
פברואר–מרץ 2022 יישארו לנצח בהיסטוריה של אוקראינה כתקופה של כאוס חסר תקדים, אומץ על-אנושי וגיוס רוחני מוחלט. מערכת לשכות הגיוס (TCK ו-SP) נקלעה אז ללחץ שאף הוראה כתובה לא יכלה להכין אותה אליו.
בימים הראשונים של הפלישה הרחבה נוצרו ליד ה-TCK תורים אדירים. גברים ונשים עמדו שעות לא כדי לקבל דחייה, אלא כדי לדרוש נשק ולקחת חלק בהגנת המדינה. המערכת לא הספיקה לרשום אלפי מתנדבים לפי הנהלים המקובלים. חימוש כוחות ההגנה הטריטוריאלית (TrO) התבצע במקומות מסוימים ממש "מהרגע להרגע" – רובים חולקו מהמשאיות תמורת הצגת דרכון, משום שפשוט לא היה זמן לבירוקרטיה.
באותה עת כיסתה את המדינה רשת צפופה של מחסומים מאולתרים ורשמיים. המתנדבים, שעד אתמול היו אזרחים, סיירו ברחובות מסביב לשעון, איתרו DRG ובנו בריקדות. דווקא חומת המגן החיה הזו, שהורכבה מחיילים סדירים, אנשי המשמר הלאומי ומתנדבי TrO נחושים, הצליחה לעשות את הבלתי אפשרי – לעצור ולהביס את יחידות העילית הרוסיות בפאתי קייב, ולהציל את הבירה מכיבוש.
אך ההתנגדות הספונטנית הזאת והיעדר תיאום ראוי בשטח גבו מחיר נורא ועקוב מדם. האויב פעל בערמה ובאכזריות וירה למוות באלה שניסו להתנגד ללא חיפוי מספק. ב-Bucha נורו למוות צעירים מתנדבים מקומיים באחד ממחסומי הביקורת הראשונים. היה בידיהם רק נשק קל ורצון בל יישבר, אך הם מצאו עצמם פנים אל פנים מול כלי הרכב המשוריינים של הכובשים. גן הלילך ב-Kherson הוא אחד הסמלים הכואבים ביותר של ראשית המלחמה. לוחמי ההגנה הטריטוריאלית המקומיים, חמושים כמעט אך ורק ב«בקבוקי מולוטוב» וברובים אוטומטיים, יצאו לקראת הטנקים וכלי הקרב המשוריינים הרוסיים. הכובשים פשוט ירו בהם בנשק כבד. מתקפת הטילים על שדה התעופה «Kanatove» היא טרגדיה במחוז Kirovohrad, שם, בעקבות פגיעת האויב, נהרגו מתנדבים שהגיעו לביצוע משימות ולהקמת יחידות.
תקופה זו הוכיחה את העיקר – הפוטנציאל העצום של החברה האוקראינית והנכונות להקרבה עצמית. בה בעת היא חשפה את הצורך הקריטי ברפורמה של מערכת הרישום, הגיוס וניהול המילואים. הספונטניות הצילה את המדינה בשבועות הראשונים, אך למלחמת התשה ממושכת נדרשה מערכת ברורה, ממוחשבת ומקצועית של TCK ו-SP.
צעדי הדיגיטציה החלקיים והצורך במנגנון מנהלי-משפטי יעיל
בשנים הראשונות של המלחמה הרחבה עשתה מערכת TCK ו-SP צעד ניכר קדימה בתחום הטכנולוגיה. הופעתו והשקתו של המרשם האלקטרוני המאוחד של חייבי הגיוס "Oberih", וכן של היישומון "Rezerv+", אפשרו להקל חלקית על המשרדים מן השגרה הניירת ונתנו למיליוני אזרחים כלי נוח לעדכון נתוניהם. ואולם, המחשוב טרם הובא לסיומו ההגיוני והשיטתי.
הפגם המרכזי של המודל הנוכחי הוא שימור גישות ענישה ומנהל מיושנות בתוך מעטפות דיגיטליות חדשות. דוגמה בולטת היא הסטטוס "מבוקש" (מה שמכונה "הקו האדום") באפליקציית "Rezerv+". בפועל סטטוס זה מופיע לעתים קרובות בשל טעויות טכניות קטנות, הזנת נתונים באיחור בידי מפעיל TCK או פשוט היעדר סימון עדכני במסד הנתונים, גם אם האדם עדכן את פרטיו.
במקום הליך משפטי ברור, מעמד זה הופך את חייב הגיוס ל"נמלט" בעיני הסיור הראשון שנקרה בדרכו ברחוב. הדבר יוצר סיכוני שחיתות וסכסוכים ומדרדר את המורל בחברה, אף שמדובר בעבירה מנהלית רגילה שאמורה להיפתר במישור המשפטי.
יש להעביר את מערכת הטיפול במפרים את כללי הרישום הצבאי למסלול של אכיפה מנהלית שקופה – בדומה לנהוג באירופה ולמערכת הפועלת באוקראינה לתיעוד אוטומטי, באמצעות מצלמות, של עבירות תנועה או לגביית מזונות.
מודל יעיל צריך להיראות כך. אם אדם מפר את כללי הרישום (למשל לא התייצב בעקבות זימון או לא עדכן נתונים מסוימים), מגיעה אליו בחשבון האלקטרוני או דרך מערכת ההודעות הממשלתית הודעה רשמית: "נערך נגדך פרוטוקול/החלטה על עבירה מנהלית, אתה חייב לשלם קנס".
הנהגת שיטה מדורגת. אם המפר מודה באשמתו ומשלם את הקנס במהירות (למשל, בתוך 10–15 ימים), הוא משלם רק 50% מהסכום. אם המועד הוחמץ — הקנס נגבה במלוא 100%, בתוספת ריבית פיגורים על כל יום של איחור.
על כל התעלמות נוספת מדרישות החוק צריך סכום הקנס לעלות באופן יחסי, וכך להפעיל לחץ כלכלי על העבריין.
אם הקנסות אינם משולמים, המדינה אינה צריכה לרדוף אחרי האזרח ברחובות. התיק מועבר לרשות ההוצאה לפועל, המחילה מארז של הגבלות אזרחיות קשות – בדומה לחייבי מזונות סדרתיים. חסימת חשבונות בנק וגבייה אוטומטית של החובות. הגבלה זמנית של הזכות לנהוג ברכב. הכרזה על רכב החייב כמבוקש על ידי המשטרה וגרירתו למגרש המעוקלים בעת בדיקה בכביש.
העברת ה-TCK למודל כזה תפוג את המתח החברתי, תסיר את גורם השחיתות של "מעצר ברחוב" ותגרום למפרים לחוש את ודאות העונש דרך הכיס והנוחות שלהם. המדינה צריכה להילחם במפרי החוק באמצעי המשפט והאלגוריתמים הדיגיטליים, ולא בכוח בתחנות התחבורה הציבורית.
חבלה שיטתית ברפורמות: שחיתות, "busifikatsiia" (גיוס כפוי) ומשבר ה-SZCh (נטישת יחידה)
במקביל לחסרונות שבנהלים הדיגיטליים התפתח משבר מערכתי עמוק הרבה יותר. ה-TCK וה-SP, יחד עם הוועדות הרפואיות-צבאיות (VLK), הפגינו למעשה חוסר רצון להתרפורם מבפנים, ושימרו את הנהלים הגרועים ביותר של שיטת הכפייה הסובייטית, מוכפלים באפשרויות השחיתות של זמן המלחמה.
כלי התקשורת ומבזקי החדשות מתפוצצים מדי יום בידיעות על מעצר של עוד פקידי TCK או ראשי VLK. הציניות של המצב נמדדת בסכומים אדירים: מיליוני דולרים שנמצאו מתחת למזרנים, רכישת נדל"ן יוקרתי בחו"ל ומכוניות יוקרה בשלב הקשה ביותר של מלחמת התשה. השחיתות הפכה לא רק לעבירה אלא לאיום ישיר על הביטחון הלאומי, משום שאפשרה לאזרחים אמידים "לקנות את חירותם" ולהעביר את כל נטל המלחמה אל כתפיהם של מי שאין להם כסף כזה.
חוסר היכולת (או חוסר הרצון) להסדיר רישום מתוקן הוביל להופעת מה שמכונה "קבוצות החטיפה". רחובות הערים האוקראיניות התמלאו ברכבי סיור ובמיניבוסים ללא סימני זיהוי. פעולות הגיוס הפכו למבצעים מיוחדים. סיורים בשכונות המגורים ומארבים של ממש לאזרחים ליד פתחי הבניינים. מחסומים משותפים של ה-TCK והמשטרה בצמתים מרכזיים, בכבישים ובצמתי דרכים ביישובים, המשתקים את התנועה ואת העסקים. "מצודים" המוניים בשווקים, במרכזי הקניות ובמגרשי הספורט.
המונח "busyfikatsiia" הפך למם עממי מושרש שמשקף למרבה הצער את המציאות — תפיסה כפויה של אזרחים, לא פעם תוך הפרה של כל נורמה פרוצדורלית מתקבלת על הדעת, ודחיסתם לתוך "busiki" (מיניבוסים).
אך הביטוי הנורא ביותר של המשבר הזה היה המקרים המתועדים של הכאות, עינויים ומעצר בלתי חוקי של אזרחים ישירות במתקני ה-TCK וה-SP. מקרים מסוימים הסתיימו בטרגדיה והרסו את שרידי האמון של החברה במוסדות ה-TCK.
ההשלכות של גישה כופה כזו הרסניות לצבא. אזרחים שהובאו בכוח, חסרי מוטיבציה ולעתים אף מרוסים בגלוי או בעלי עמדה אנטי-אוקראינית, עוברים את האימון הצבאי הכללי הבסיסי (BZVP) רק "על הנייר" או "בכפייה". כשהם מגיעים ישירות ליחידות הלוחמות, חיילים כאלה אינם תגבורת אלא נטל קריטי למפקדים. חסר להם הגרעין הפנימי הנדרש ללחימה. בהזדמנות הראשונה הם פונים בהמוניהם ל-SZCh (נטישת יחידה שלא כדין). הם שוחקים את המורל של יחידות הקבע ושל המתנדבים בעלי המוטיבציה.
הכמות שהושגה באמצעות אלימות רחוב מבטלת לחלוטין את איכות ההגנה. ה-TCK בצורתו הנוכחית החל לפעול לשיבוש הגיוס ולא להבטחתו, ובכך הוא פוגע באמון בכוחות המזוינים של אוקראינה בעיני העם עצמו והשותפים הבין-לאומיים.
משבר בחזית וקריסת הצדק החברתי
האלימות וניהיליזם החוק שנולדים בשלב המעצר ברחוב אינם נעלמים לאחר שליחת המגויס לצבא. הנורא מכול הוא שהבעיות המערכתיות חדרו אל תוך מבנה הצבא עצמו ומערערות סופית את המוטיבציה של האנשים. המרחב התקשורתי וכלי התקשורת מלאים יותר ויותר בכותרות על מקרים מזעזעים ביחידות אבטחה, בחטיבות מסתערות ובמסגרות מסוימות (בפרט השערוריות הרועשות סביב יחידות כמו "Skelia" ואחרות).
כיום החיילים הפעילים, הנושאים על גבם את מלוא נטל המלחמה, סובלים משורה שלמה של משברים. דיווחים על התעללות מצד מפקדים לא כשירים או "רודניים", על אלימות פנימית ועל יחס למגויסים כאל משאב חד-פעמי חדלו להיות שמועות בודדות והופכים לפומביים. היעדר תקופות שירות ברורות וכללים שקופים של רוטציה ושחרור מתיש נפשית; האנשים מבינים שזהו "כרטיס לכיוון אחד", המוביל לשחיקה וייאוש. כאשר העברות, אותות הצטיינות או חופשות תלויים לא בזכויות אלא בנאמנות להנהגה, החוסן הפנימי של הצבא מתחיל להתפורר.
כתוצאה מכך, מגויסים חדשים ואפילו חלק מהמגויסים מתחילים לפחד פחד פאני מהחזית – לא מפחד מהאויב כשלעצמו, אלא מפחד למצוא עצמם תחת פיקודם של אנשים שאינם מעריכים את חייהם ואינם מסוגלים להבטיח סדר צבאי בסיסי והיגיון טקטי.
משבר פנים-צבאי זה מתנגש בקיר בטון מזוין של אי-צדק חברתי בעורף. לכל אזרח – גם בחפירה וגם ברחוב – עומדת היום אותה שאלה עצמה: «מדוע אינם משרתים חברי הפרלמנט, הפקידים, התובעים וילדיהם?»
החברה רואה ניגוד זועק. אדם מן השורה "נדחס" לרכב מסחרי ליד מפעל או שוק, וכעבור שבועות אחדים נשלח לחיל רגלים מסתער. ואילו ילדיהם של בכירים, חברי פרלמנט ושופטים מפרסמים תמונות מאתרי נופש יוקרתיים בחו"ל או משיגים "דחייה" ונכויות פיקטיביות דרך ועדות MSEK ו-VLK מושחתות. הפקידים, התובעים ואנשי כוחות הביטחון עצמם מוצאים בהמוניהם פרצות חוקיות כדי להישאר בלתי פגיעים בעורף, בחסות רישום מיוחד או דחייה.
הגיוס באוקראינה חדל להיות חובה כלל-לאומית להגן על המולדת והפך ל"מס על עוני והיעדר קשרים". בלי פתרון מיידי של שאלת הצדק – כאשר ישרתו הכול, ללא קשר לתפקידים, להון ולשמות משפחה – ובלי מיגור נחרץ של האלימות הן ב-TCK והן בתוך היחידות הצבאיות, שום מרשמים דיגיטליים או העלאת קנסות לא יצילו את תהליך הגיוס מקריסה מוחלטת.
הרקע לרפורמה: שלושה גורמים עיקריים למבוי הסתום המערכתי
האם יש מוצא מהמצב הזה, שנראה כפוי אונים? ללא ספק, כן. לכל משבר של ממשל מדינתי יש כלים משפטיים וארגוניים משלו לפתרון. אולם, בטרם נציג את המנגנון שלב-אחר-שלב ליציאה מן המבוי הסתום שאליו נקלעו הצבא והשלטון האוקראיני, עלינו להביט בפיכחון ובכנות בשלוש הבעיות היסודיות שעיצבו את המבוי הזה. בלי להבין אותן, כל רפורמה תישאר בגדר «תיקון קוסמטי» בלבד.
למרות שיטות הגיוס הרחוביות הקשות שתוארו לעיל, האיוש בפועל של חטיבות הלחימה נותר במצב קריטי. ה"בוסיפיקציה" (חטיפה לרכבים) מניבה נתונים על הנייר בלבד. בפועל, הצבא מתמודד עם מחסור באנשים ממש בחפירות. בשל איכות המיון הנמוכה, מצב הבריאות הירוד של המגויסים, הסירובים ההמוניים ועזיבת היחידה ללא רשות (SZCh), יחידות הלחימה נאלצות להילחם במצב של מחסור מתמיד בכוח אדם. הדבר מוביל לעומס יתר על מי שנותרו בשורות ולאובדן שטחים בשל חוסר היכולת הפשוט להחזיק בעמדות.
ואולי הפצע הכואב ביותר של המערכת הנוכחית: המתנדבים ומחויבי הגיוס של הגל הראשון, שהגיעו מרצונם ל-TCC ולהגנה הטריטוריאלית (TrO) בפברואר–מרץ 2022, עדיין נמצאים בחזית. אנשים נלחמים כבר בשנה החמישית בלי סיכוי ברור לשחרור או אפילו למנוחה ארוכה וראויה. היעדר תקופות שירות הקבועות בחוק (למשל 36 או 48 חודשים) הפך את מילוי החובה החוקתית לעבודת פרך בלתי מוגבלת בזמן. הדבר לא רק שוחק את הטובים ביותר, אלא גם מרפה את ידי העורף: האזרחים רואים שהכניסה לצבא היא כרטיס לכיוון אחד ללא זכות חזרה.
במקביל, במרחב המידע התפתחה מגמה מסוכנת — פיחות שיטתי בדמותו של המגן. ברשתות החברתיות, בתקשורת ולעיתים אף בשיחות היום-יום מתחיל להשתלט נרטיב הרסני. אנשי הצבא מתוארים יותר ויותר דרך פריזמה של סטריאוטיפים שליליים: כאילו לכולם יש PTSD (הפרעת דחק פוסט-טראומטית) קשה, הם בלתי צפויים וסובלים מאלכוהוליזם או התמכרות לסמים.
הסטיגמה הזו ממלאת תפקיד הרסני כפול. היא מצדיקה את פחד האזרחים מהגיוס ("אני לא רוצה להפוך להיות כמוהם"). והיא יוצרת מחסום פסיכולוגי בין הוותיקים לחברה, מעמיקה את התהום והורסת את אותה אחדות שבזכותה המדינה עמדה בתחילת הפלישה הרחבה. רשימה זו מדגימה שמשבר ה-TCK חרג זה מכבר מגבולות לשכות הגיוס בלבד – זהו משבר כלל-ארצי של ההון האנושי בתנאים של מלחמה ממושכת.
מלחמה קוגניטיבית: כיצד הטעויות האוקראיניות הפכו לניצחון המרכזי של הקרמלין
בניתוח המבוי הסתום הזה עלינו להבין בבירור: הבעיות שתוארו חרגו מזמן מגבולות הכשלים הפנימיים גרידא של השלטון שלנו או של פיקוד הצבא. כל התהליכים הללו מתרחשים על רקע מלחמה קוגניטיבית אכזרית. מתקפות מידע, מניפולציות וליבוי מלאכותי של סכסוכים פנימיים ברמה המנטלית הם יעד אסטרטגי של האויב. הפדרציה הרוסית פועלת לפי העיקרון הקלאסי של האימפריאליזם, שנבחן במשך מאות שנים — "הפרד ומשול" (divide et impera).
באמצעות רשתות של בוטים, ערוצי Telegram אנונימיים ומשאבי מדיה המופעלים על ידי סוכנים, שירותי הביון הרוסיים מכים באופן שיטתי בנקודות הפגיעות ביותר של החברה האוקראינית ומעמתים קבוצות שונות של אזרחים זו עם זו. עקורים פנימיים (IDP) מול תושבי אזורי הקליטה. מי שיצאו לחו"ל מול מי שנשארו תחת ההפגזות. עסקים ואזרחים המנסים לשמר את הכלכלה מול מוסדות המדינה.
האויב מתעד כל מתח פנימי באוקראינה, לוקח עובדה אמיתית (למשל שחיתות ב-VLK או מקרה נוסף של "בוסיפיקציה") ומנפח אותה לממדי אסון, כדי לשכנע את האזרחים שהמדינה שלהם היא אויב שצריך להסתתר מפניו.
אולם ההישג המסוכן ביותר, ולמרבה הצער הגדול ביותר, של מבצעי המידע הרוסיים עד כה הוא הניסיון להעמיד את הצבא מול החברה.
עבור הקרמלין זהו ניצחון אסטרטגי. ב-2022 הייתה אחדות העם והצבא מוחלטת: הצבא היה בשר מבשרה של החברה, גאוותה ומגנהּ. כיום האויב הורס את הקשר הזה צעד אחר צעד. באמצעות הפצת סרטונים של מעצרים אלימים, הפצת סטריאוטיפים על «ותיקים לא יציבים נפשית» והדגשת חוסר המוצא שבשירות, רוסיה הופכת את דמותו של החייל האוקראיני בעיני חלק מן האזרחים מ«מגן וגיבור» ל«איום».
כתוצאה מכך נוצר אפקט הפוך: אנשי הצבא בחזית, מותשים משנים של שירות, מתחילים לחוש בניכור ובאדישות של העורף, ואילו האזרחים בעורף מתחילים לתפוס את ה-TCK ואת מוסדות הצבא כמנגנון ענישה.
הרפורמה ב-TCK והשבת הצדק אינן רק עניין של נוחות האזרחים, אלא עניין של הישרדות המדינה. כל יום שבו נשמרת שיטת הכפייה הישנה והמושחתת הוא עבודה ישירה לטובת אסטרטגיית הפילוג הרוסית.
הדרך אל פתרון הבעיה: מטלאי נקודתי לחשיבה מחדש מערכתית
מהו הפתרון למצב שנוצר? התשובה ברורה: פעולות נקודתיות, חילופי כוח אדם קוסמטיים, החלפה נוספת של ראשי TCK מסוימים או מעצרים רועשים אך בודדים של מקבלי שוחד – כל אלה אמנם נחוצים, אך לא יועילו. הם יוצרים רק אשליה זמנית של מאבק בתסמינים, ומותירים את המחלה עצמה ללא טיפול.
המדינה זקוקה אך ורק לפתרון מקיף ושיטתי של הבעיה ברמה הממלכתית. הגיוס ותפקוד כוחות ההגנה אינם יכולים להתקיים במנותק מהמציאות המשפטית, הכלכלית והחברתית.
קודם כול, על החברה האוקראינית כולה – ועל כל אזרח ואזרח בפרט – להבין בבירור ולחשוב מחדש על תפקידם ומקומם של כוחות הצבא של אוקראינה וכוחות ההגנה בהגנה על המדינה. הצבא אינו קאסטה נפרדת ומבודדת שנלחמת אי-שם, ואינו גוף ענישה ש"צָד" אנשים בעורף. כוחות ההגנה הם הכלי המרכזי להישרדות האומה, המגן שמחזיק את עצם האפשרות לקיומה של אוקראינה. אולם כלי זה אינו יכול לפעול ביעילות אם המערכת הכוללת ומנגנון הגומלין בין האזרחים למדינה שבורים.
הקשר בין האזרח, המדינה והצבא חייב להתבסס על שיטתיות. כל אזרח צריך לראות את דרכו הברורה במבנה הכולל של ההגנה — ממומחה אזרחי ועד מומחה צבאי, בהתחשב בכישוריו, בהשכלתו ובמצב בריאותו האמיתי. הצבא צריך להפוך לתאגיד הגנה יעיל, שבו האדם הוא משאב יקר ערך ולא יחידה סטטיסטית לדוח.
אם המדינה דורשת מהאזרח למלא את חובתו החוקתית, עליה להבטיח בתמורה סטנדרטים משפטיים איתנים: הכשרה איכותית, אספקה הולמת, פיקוד מוכשר ותקופות שירות ברורות.
תפקידן של כוחות ההגנה של אוקראינה בהגנה על המדינה הוא כלל-לאומי. משמעות הדבר היא שמנגנון גיוס הצבא חייב להיות שוויוני לכולם. החברה תאמין שוב בחשיבותם של הכוחות המזוינים של אוקראינה רק כאשר תראה שמערכת היחסים בין המדינה לאזרח פועלת ללא קשר לעובי הארנק או למשרות במסדרונות השלטון.
צריך לא רק להחליף ניירת במחשבים ב-TCK, אלא לשנות את תפיסת היחסים בין האוקראיני למדינתו בזמן מלחמה.
תקשורת ללא פחד וטיהור המערכת: הניסיון כסטנדרט חדש
היסוד של איתחול מקיף חייב להיות שינוי רדיקלי במדיניות המידע של משרד הביטחון. המדינה וההנהגה הצבאית אסור שיפחדו לדבר בגלוי ובכנות עם החברה שלהן. ניסיונות להשתיק מחלות פנימיות תוך הסתתרות מאחורי המשפט «זה לא הזמן» רק משחקים לידי מבצעי התודעה של האויב (IPSO) ומעמיקים את תהום חוסר האמון.
בהקשר זה, דוגמה חיובית ומלמדת במיוחד היא עמדתו של המפקד העליון של הכוחות המזוינים של אוקראינה. העובדה שהמפקד העליון מדבר בגלוי על הבעיות — מכשלים מערכתיים בגיוס ועד תקריות זועקות בשטח — קובעת סטנדרט חדש לחלוטין של תקשורת ממלכתית. הדבר שובר את המסורת הסובייטית הישנה של «לא להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה».
יתר על כן, פתיחות זו נתמכת בצעדים מנהליים-משפטיים נוקשים: הוראות ישירות להעביר את החומרים על העבירות ללשכת החקירות הממלכתית (DBR). גישה זו מראה לחברה שהפיקוד הבכיר של הצבא אינו מתכוון לחפות על "שלו" ומעוניין בטיהור המערכת לא פחות מן האזרחים מן השורה.
כדי להשיב את האמון במוסד הגיוס ובצבא בכללותו, הקו הזה חייב להיות טוטאלי. טיהור המערכת חייב להתבסס על שני כללים נחושים: המושחתים — מאחורי סורג ובריח, הרכוש — אל החזית. כל פקיד TCK או ועדה רפואית צבאית (VLK) שמתעשר משוחד תמורת דחיות או «שחרורים» צריך להפוך לנאשם בתיקים פליליים של הלשכה הממלכתית לחקירות (DBR), עם השעיה מיידית, החרמת רכוש ומשפט פומבי. הצדק חייב להיות גלוי לעין.
אנשים המפרים את החוק, מפעילים אלימות נגד אזרחים בעת הגיוס או – חמור מכך – מתעללים בפקודיהם ביחידות הצבא, אל להם רק לאבד את תפקידם. עליהם לשאת באחריות פלילית חמורה. מפקד או קצין גיוס שחש עצמו «אדון פיאודלי» צריך להפוך אוטומטית לנאשם.
הגרעין הבריא בצבא עצמו שואף לשינוי ומנהל מאבק בטפילים העורפיים והפנימיים של המערכת. טיהור באמצעות DBR ודיאלוג כן הם הדרך היחידה להוכיח לאזרחים שהצבא נלחם למען מדינת חוק ומוכן בעצמו לחיות על פי החוק.
חלוקת התפקידים בעת מלחמה טוטלית: הצבא נלחם, המדינה והעם מספקים
כל הבעיות הקודמות – מאלימות הרחוב של ה-TCK ועד המחסור בציוד ביחידות – הן תוצאה של הפרת הכלל המרכזי והבסיסי של תפקוד מדינה הנמצאת במלחמה. כלל זה חייב להיות חקוק באבן ברמת האסטרטגיה הלאומית: על כוחות הצבא של אוקראינה ועל הצבא בכללותו אך ורק להילחם ולהתכונן למלחמה!
החיילים לא צריכים לחשוב היכן להשיג נייר למדפסת בעורף, איך לבקש רחפנים ממתנדבים או איך לארגן לבדם לוגיסטיקה מורכבת של אספקה. את הכול, ללא יוצא מן הכלל, חייבים להבטיח באופן איתן המדינה והעם.
עלינו להיזכר ולבסוף להפעיל במלוא העוצמה את העיקרון היסודי של העצמאות שלנו. הגנה על הריבונות והשלמות הטריטוריאלית של אוקראינה והבטחת ביטחונה הכלכלי והמידעי הן הפונקציות החשובות ביותר של המדינה, עניינו של כלל העם האוקראיני.
לפיכך, הגיוס אל מול איום קיומי אינו יכול להיות עניינם של לשכות הגיוס או של משרד בודד בלבד. עליו להיות טוטאלי ומקיף. אך טוטאליות אין פירושה שיש להשליך כל אדם לחפירה עם רובה. טוטאליות היא גיוס מלא ושיטתי של כל משאבי המדינה, שבו כל מוסד, כל פקיד וכל מפעל פועלים למען מטרה אחת.
רשויות השלטון המדינתי, המשרדים, הסוכנויות וגופי השלטון המקומי (ממרכזי המחוזות ועד הקהילות הקטנות ביותר, OTH) מחויבים בעת מלחמה להפסיק לשחק ב«חיי שלום» ובריצוף אבן. תפקידם היחיד כיום הוא לספק לצבא ולכל יחידה לוחמת את כל הנדרש במאה אחוז.
מערכת שיתוף הפעולה הזו צריכה להתבסס על הדברים הבאים. המדינה חייבת להבטיח חוקים ותקנים ברורים ויעילים. ללא ניסוחים מעורפלים. דרושים מנגנונים שקופים של דחיית שירות, כללי רוטציה הוגנים, נורמות אספקה ברורות ואחריות קפדנית על אי-עמידה בהם.
יחידה קרבית חייבת לקבל את כל האספקה המוסדרת באופן אוטומטי, ולא דרך שיטה של "סחיטה" או מגביות של מתנדבים. ציוד כבד ונשק — בזמן ועם תחזוקה. ציוד אישי איכותי — לפי תקני ההגנה הגבוהים ביותר לכל לוחם. יתרון טכנולוגי — אספקה סדירה והמונית של כטב"מי סיור ותקיפה, UAV, אמצעי לוחמה אלקטרונית (EW) ותקשורת ישירות ממפעלים ממלכתיים ובמסגרת חוזים ממלכתיים.
הצבא נותן למדינה את היקר מכול – חיי חייליו ובריאותם. המדינה, בתמורה, מחויבת לתת לצבא את כל משאביה, הטכנולוגיות והיכולת הניהולית שלה. רק שוויון כזה וכיבוד החוק יכולים לחלץ אותנו מן המבוי הסתום ולהבטיח מוכנות אמיתית, ולא על הנייר, למאבק ממושך.
ביזור הגיוס: הקהילה כמרכז של אספקה, תיאום ובקרה
כדי שהמערכת הרחבה הזו תפעל, על החברה לשנות את תפקידה ממשקיף פסיבי או קורבן לתפקיד של מזמין פעיל. על האזרחים לדרוש מהמדינה בתוקף שתעשה הכול למען הצבא, ולא לחכות עד שהפקידים בעורף יתארגנו מעצמם. והכלי היעיל ביותר לדרישה כזו הוא החזרת תהליך הגיוס לרמת הקהילות המקומיות.
כל יחידה צבאית (חטיבה, גדוד) חייבת להיות קשורה בבירור לקהילה טריטוריאלית מסוימת ולגורמי פעילות עסקית (SPD) לפי מקום הקמתה. כך נוצר קשר ישיר וחי. הקהילה והעסקים המקומיים יודעים בדיוק את מי שלחו לחזית – אלה שכניהם, קרוביהם, בני עירם. הקהילה מאמצת את היחידה «שלה» ומספקת לה ישירות טכנולוגיות נוספות, רחפנים וצורכי יום-יום, תוך עקיפת המבוכים הבירוקרטיים של המשרדים המרכזיים.
המערכת הנוכחית של ה-TCK וה-SP במדים איבדה את אמינותה בשל כוחנות ושחיתות. המוצא הוא בשינוי יסודי של המוסד. יש להעביר באופן מלא את תפקידי הגיוס והרישום למינהלים הצבאיים-אזרחיים (VCA) ולרשויות השלטון המקומי.
למינהלים האזרחיים יש תשתית מוכנה, מרכזי TsNAP, מרשמים דמוגרפיים וגישה ישירה לאוכלוסייה. כאשר הגיוס מנוהל בידי הרשות האזרחית של הקהילה, התהליך מאבד את מאפייני "ציד הצבא" והופך להליך מנהלי שקוף. האזרחים הופכים למשתתפים פעילים בגיוס, ולא למטרותיו.
היתרון העיקרי של הביזור הוא שברמת הכפר או השכונה התושבים מכירים את כולם. הפיקוח החברתי המקומי פועל טוב יותר מכל יחידות ענישה. הקהילה יודעת היטב מי באמת זכאי לדחייה ומי מתחמק בגלוי מחובתו בעזרת שוחד. התושבים המקומיים יודעים היכן מסתתרים מי שביצעו עזיבת יחידה שלא כדין (SZCh). דווקא הסמכות והלחץ של הקהילה, שאינה רוצה שבמקום עריק יילך לחזית אביו או בנו של מישהו, יכולים להחזיר את האנשים אל תוך המסגרת החוקית. הקהילה יכולה וחייבת לאתר ולהביא בעצמה את המפרים, תוך הגנה על הצדק שלה.
אך פיקוח זה חייב להיות דו-כיווני. הקהילה השולחת את אנשיה לצבא מקבלת זכות חוקית לפקח בקפדנות על ארגון האימון הצבאי הכללי הבסיסי (BZVP). קרובי משפחה ונציגי הקהילה צריכים לקבל גישה לניטור התנאים במרכזי ההכשרה: כיצד מאמנים, מה מאכילים, והאם הלוחמים מצוידים בכל הדרוש. אם "בסיס האימונים" מתעלל באנשים או מכשיר אותם רק על הנייר – הקהילה היא הראשונה להתריע ודרך המִנהלים הצבאיים-אזרחיים חוסמת תהליכים כאלה.
העברת הגיוס לשליטת הקהילות והמינהלים הצבאיים-אזרחיים היא הדרך היחידה לחלץ את המערכת מידי קציני הגיוס המושחתים. כאשר הצבא נלחם, הרשות האזרחית מארגנת את התהליך, והקהילה מבטיחה ומפקחת על ההגינות — אוקראינה תקבל את אותה הגנה טוטאלית, מודעת וכוללת, המסוגלת לעצור כל אויב.
גיוס כולל של המערכת: אנשי כוחות הביטחון ליחידות המסתערות והצמדת המחוזות לקורפוסים
כדי לשקם צדק חברתי מוחלט ולפתור את בעיית התת-איוש של הכוחות המזוינים של אוקראינה, על המדינה לעשות צעד שעד כה לא העזה לעשות. עתודת הגיוס של המדינה אינה מסתתרת בשווקים או באוטובוסים — היא נמצאת במשרדים, בבתי המשפט ובגופי הביטחון. את מושג «הקאסטות הבלתי נגועות» יש לחסל כתופעה בעת מלחמה טוטאלית.
כל עובדי המדינה, אנשי אכיפת החוק ונציגי גוש הביטחון, ללא יוצא מן הכלל, חייבים לחלוק את גורל עמם. ההליך חייב להיות ברור וחסר חלופה. בהחלט כל הפקידים ברשויות השלטון, אנשי המשטרה הלאומית, BEB, NABU, המכס, וכן סגל גופי האבטחה מכל צורת בעלות וכפיפות, חייבים להירשם במאה אחוז במרשם המאוחד. הדבר נוגע גם לכל השופטים המכהנים, לעובדי מזכירויות בתי המשפט ולשופטים בדימוס. תשומת לב נפרדת ראויים העובדים לשעבר והגמלאים הצעירים וכשירי העבודה של MVS, SBU, DSNS ומשרדים אחרים, המקבלים קצבאות מדינה אך בעלי כישורי לחימה או כישורים מקצועיים. ראשית, כולם חייבים לעבור אימון צבאי כללי בסיסי אמיתי (BZVP).
עם סיום ההכשרה, יש לגייס את קבוצות האזרחים הללו לתפקידי חוגרים ישירות ליחידות המסתערות הלוחמות. אנשים שייצגו שנים את השלטון, נשאו נשק או שפטו בעורף, חייבים להוכיח באופן אישי את נאמנותם למדינה בקו ההגנה הראשון. הדבר יסיר מיד את סוגיית המתח החברתי וייתן לחזית מאות אלפי לוחמים מאומנים גופנית, ממושמעים ומשכילים.
במקביל לכך, שיתוף הפעולה בין החזית לעורף חייב לקבל עיגון גאוגרפי ופיננסי ברור שיבטיח את יציבות הצבא. כל המפעלים והגורמים העסקיים באזור משויכים בחוק לחטיבות לחימה מסוימות. את הקשר הישיר מחזיק משולש: מפקד היחידה (מפקד החטיבה) – ראש המנהל הצבאי-אזרחי – מנהלי המפעלים. החטיבה מקבלת מימון ישיר וסיוע חומרי מהעסקים של מחוזה, תוך עקיפת מבני-העל המושחתים.
לכל מחוז (או קבוצת אזורים) מוצמד גיס צבאי מסוים. המחוז הופך לבסיס העורפי של אותו גיס. המנהלות הצבאיות-אזרחיות והקהילות המקומיות אחראיות באופן מלא לאיוש, להכשרה, לטיפול, לשיקום ולהבטחת רוטציות סדירות של לוחמי הגיס. הקהילה יודעת בדיוק: «עלינו להחליף את בני עירנו בעמדות בעוד X חודשים, ולכן אנו מכינים משמרת חדשה».
מי שחוזרים מהחזית לאחר שמילאו את תקופות השירות שנקבעו או מטעמי בריאות אסור שימצאו את עצמם בשולי החיים. המפעלים המשויכים והרשויות המקומיות מבטיחים להם תעסוקה מיידית, הסתגלות ושמירה על רמת הכנסה הוגנת. הלוחם צריך לדעת שהקהילה מחכה לו לא עם פרחים, אלא עם מקום עבודה מוכן.
השלטון אינו צריך רק להעניש משתמטים, אלא לגייס את כוחות הביטחון, הפקידים והשופטים, ובמקביל ליצור מבנה חדש והגיוני: "קהילה–שלטון–חטיבה". זה משנה לחלוטין את ארכיטקטורת ההגנה של המדינה והופך אותה להוגנת, שקופה ובת-קיימא.
הבלתי-נמנעות של הסנקציות והשיבה אל השורשים: הפילוסופיה של מדינת הקוזאקים
המרכיב האחרון, אך היסודי, של הרפורמה המוצעת הוא הנהגת מערכת אחריות טוטאלית ונוקשה. המערכת תפעל רק כאשר הסנקציות והעונשים יפגעו לא רק בעריק המן השורה, אלא בכל מי שבמעשיו, במחדליו או באינטרס מושחת פוגע ביכולת ההגנה של המדינה.
המחשוב של התהליך חייב להיות מדויק, שקוף ובלתי מתפשר יותר ויותר. במקום ציד כאוטי ברחובות, על המדינה להפעיל מנופים משפטיים וכלכליים ברורים. בפרט, מי שמתעלמים מדרישות חוקיות ומתחמקים מרישום נכנסים אוטומטית למרשמים אלקטרוניים פתוחים של עברייני חוק. הדבר גורר הגבלה מלאה של זכויות אזרח: הקפאת חשבונות, איסור על כל פעולה ברכוש, שלילת רישיון נהיגה והזכות לשירותים ממלכתיים.
אחריות משפטית מחמירה (הן כספית והן פלילית) חייבת לחול על קרובי משפחה, משכירים או מעסיקים המעניקים ביודעין מחסה או עבודה למבוקשים. בה בעת, אם הגופים המוסמכים של המינהלים הצבאיים-אזרחיים או המשטרה מגלים חוסר מעש באיתור המפרים בשטחם, יש להדיח לאלתר את ראשי הגופים הללו מתפקידם בשל אי-התאמה לתפקיד.
את העונש החמור ביותר צריכים לשאת פקידים הנוטלים כסף תמורת "העלמת עין", הנפקת אישורים פיקטיביים או סתם מבטיחים "לסדר את העניין" ומשאירים את המפר מחוץ לתשומת לבה של המערכת. בעת מלחמה זו בגידה במדינה לכל דבר.
כמו כן, אם פיקוד שדה האימונים או המדריכים מתייחסים להכשרת הלוחמים ברשלנות ושולחים לחזית אנשים לא מאומנים, עליהם עצמם להישלל מדרגתם מיד ולעבור ליחידות מסתערות כטוראים. דמו של החייל על ידיו של מי שלא אימן אותו.
אך המסקנה המרכזית היא שאפשר לנצח במלחמה הקיומית הזו רק באמצעות החייאת הקוד הקוזאקי האוקראיני. שכן כל המרשמים הדיגיטליים, החוקים והאלגוריתמים המנהליים אינם אלא כלים טכניים. לבדם הם לא ינצחו במלחמה. הדבר העיקרי שעלינו לשנות הוא הפילוסופיה של תפיסת המדינה והחובה.
אוקראינה תנצח רק כאשר ניזכר מי אנחנו מעצם טבענו. אנו זקוקים למדינה קוזקית ולגישות קוזקיות. ביסוד הרפובליקה הקוזקית תמיד עמדו עקרונות איתנים שאנו מחויבים להשיב היום. הקוזק (הלוחם) הוא הערך העליון ואדם נכבד, ואילו עורפי מושחת או פחדן הוא מנודה ללא זכות דיבור. מול האויב כולם היו שווים — מההטמן והקולונל ועד הקוזק הפשוט. ללא בני טובים, ללא פרוטקציה וללא פדיון בכסף. על בגידה, פחדנות או גנבה מהאחים לנשק הענישו ללא רחם ומיד.
השילוב של שקיפות דיגיטלית מודרנית ומדויקת עם רוח הצדק הקוזאקית, הבלתי מתפשרת והמחושלת במשך מאות שנים – זהו האלגוריתם היחיד שיוציא את הצבא והשלטון האוקראיני מן המבוי הסתום. רק כאשר הגנת המולדת תחזור להיות זכות קוזאקית מכובדת לכל אחד, ולא נטל כפוי על העניים, תזכה אוקראינה בניצחון המיוחל והצודק שלה.